יהושע פרונט עלה לארץ מפולין ב-1957. תשוקתו לאמנות החלה כבר בילדותו כשהוריו לקחו אותו לבקר במוזיאון הלאומי בוורשה צפה לראשונה ביצירה גדולת ממדים המוצגת שם ונקראת "קרב גרונוולד" Battle of Grunwald של הצייר הלאומי פולני מהמאה ה-19 יאן מטייקו Jan Matejko. היצירה מתארת את הניצחון בקרב של הצבא המאוחד של ממלכת פולין והדוכסות הגדולה של ליטא בפיקוד המלך ולדיסלב השני יגיילו והדוכס הגדול ויטאוטאס, על צבא מדינת המסדר הטבטוני. מרגע זה ידע בדיוק מה הוא רוצה להיות כשיגדל ומחברותיו התמלאו בציורי סוסים ואבירים במקום בחומר הנלמד.
לאחר שעלה לישראל למד בתיכון במגמת אמנות בתיכון ויצו צרפת בתל איבב אצל אביגדור לואיזדה ואצל פרופ' יוסף שוורצמן מהאסכולה הגרמנית. בשנים לאחר מכן השתלם תוך קשרי הדרכה וביקורת עם אמנים חשובים וביניהם אביגדור סטימצקי ומשה רוזנטליס. יהושע פרונט כתב - "כל חיי למדתי ציור, ציירתי, חייתי ונשמתי אמנות, התעניינתי בענפים אחרים של אמנות ודעת, חיי לא היו, ועדיין אינם סלולים ולעיתים שילמתי מחיר כבד. עד היום אני חווה את עצמי כאמן, וגם כאביר – לוחם על אמונותיי ועל עקרונותיי. לראות אנשים חסרי ישע, משוללי כבוד בסיסי, חסרי עתיד, אשר הופכים להיות עם הזמן יותר ויותר שקופים, גורם לי כאב וכעס. האמצעי היחידי שלי לבטא כל זה, הוא להציג אותם בציורי, להתריס. להציג מראה לפני החברה." בעקבות המחאה החברתית שהתפרצה ביולי 2011 במאהלים והפגנות בכל הארץ ויצאה נגד בעיית יוקר המחיה בישראל צייר פרונט סדרה של ציורים העוסקים בנושא המחאה בה מופיעים מקבצי נדבות, חסרי בית, נידחי החיים, מחטטים בפחי אשפתות ודמויות שוטרים ללא ראש אך עם אקדח ואזיקים. סדרת ציורים נוספת של פרונט עוסקת בנושא עקדת יצחק. בציורים אלה סוקר פרונט את נושא העקדה מאספקטים שונים המשתנים עם הזמן ומתריסים כנגד הגישה המקובלת. בין היתר משווה פרונט את עקדת יצחק לצליבת ישו.
אהבתו הגדולה של פרונט היא הארץ ונופיה והוא מרבה לצייר ציורי נוף בזמן הטיולים שלו ברחבי ישראל "בצאתי לטיולים בנופי הארץ אני חש חגיגה של תנועה, צבע ומרחב ואור. היום, עבורי זה הנאה צרופה, ללא שום יומרות."

הציג תערוכות יחיד בגלריות שונות בארץ ובמוזיאון לאמנות ישראלית ר"ג תערוכה של אוטופורטרטים באצירת אדם ברוך. עבודותיו ראו אור על כריכות ספרי עגנון בהוצאת שוקן, כמו כן על כריכות של ספרי שירה בהוצאת מוקד. האוצר ומבקר האמנות אדם ברוך שאצר את תערוכת היחיד הראשונה שלו כתב: "מבלי לאבד כהוא זה מאישיותו האמנותית הפרטית, יהושע פרונט משתייך למסורת הגדולה של ציור המתאר-חווייתי (אקספרסיוניסטי). הפורטרטים של פרונט מנשבים את קסם הציור ואת כאבו. פרונט מפענח את המשותף לנפשיות ולפיזיות שלו. רוח האדם: גוף האדם.. באותה השעה, הנפשי והפיזי אינם רק אלה של פרונט המסוים אלא של "כל אדם". הציור נע בין ריאליזם להפשטה מתונה, נפער פסיכולוגית, נתחם למצבי חיים מוכרים (בית, אוכל, מעט טבע). הוא עשוי באנרגיה גבוהה, תאוותנית, כמעט בספונטניות, ובאותה שעה הוא פרי של רישומי הכנה לעבודות על הבד."

תערוכות יחיד

1997 "בדרך לתלת ממד", גלריה הכיכר, תל אביב
2003 "אוטופורטרטים", המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן. אוצר - אדם ברוך
2004 "הומלס", מוזיאון בת-ים לאמנות עכשווית. אוצרת- הילה ג'וברין
2013 "בכל זאת יש בה משהוא" בית האמנים תל אביב ע"ש זריצקי, אוצר אריה ברקוביץ' (עבודות שמן)
2013 "ילדים זה שמחה", Art מבט כפר סבא. אוצרת - הדסה גורוחובסקי (ציורי ילדים)
2013 "הצייר שיצא אל שולי העיר", מוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן. אוצר - מאיר אהרונסון
2015 "קלידוסקופ", גלריה משרד בתל אביב. אוצרת - רחל סוקמן

תערוכות קבוצתיות
1979 גלריה ישראליס - תל אביב
1980 בית סוקולוב - תל אביב
1982 גלריה "הסימטה" יפו
1982 גלריה טובה אוסמן - תל אביב
1986 אקוורלים, גלריה טובה אוסמן - תל- אביב
1988 המשכן לאמנות חולון
1991 גלריה אפרת תל - אביב
1991 מוזיאון בת ים
1992 גלריה קדם - יפו
1995 המרכז לאמנות הבמה - תל אביב
1996 "מורים אמנים", בנייני האומה, ירושלים
1997 גלריה הכיכר - יפו
1997 Art addiction international gallery Stockholm
1998 "חגיגות היקב" - ראשון לציון
2003 "אוטופורטרטים" מוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן אוצר- אדם ברוך
2004 "הומלס" מוזיאון בת-ים לאומנות האוצרת,- אוצרת- הילה גברין
2004 "מזרח ומערב ומה שביניהם", מרכז לאמנות יבנה (חלק מהתערוכה הנודדת "הומלס"). אוצר- רוני ראובן
2008 "רשמים 3" הביאנלה הארצית לרישום, בית האמנים ירושלים. אוצרת– דליה מנור
2009 "פריחה" הסדנה לאמנות ביבנה. אוצר- רוני ראובן
2018 "100 שנה להבימה", אוצרת- מירי קרימולובסקי

ציורי מאופיינים ביחס ישיר לסובייקטיביות ולאמת המובעת במשיכת מכחול בוטחת וחד משמעית. שפתי האמנותית מיושנת אך טעונה בידע ברוח המודרניזם המוקדם ואסכולת האקספרסיוניזם כפי שבאה לידי ביטוי בציור הגרמני והישראלי וכמו כן בציור הפולני של תחילת המודרניזם. איננו מהבולטים בציירים הישראליים אך מציג שפת ציור נחרצת תוך אמונה מלאה בצדקת דרך ציורית ואמונה בציור כדרך לדעת את העולם הנחווה. הזנחת עבודתו על ידי מוסדות האמנות המרכזיים בארץ נובעת בחלקה מכך שלא עדכן את שפתו האמנותית בעקבות התפתחויות שחלו באמנות הישראלית עם תנועות האמנות שעברו בה תוך התרחקות ממוקדי השפעה פוליטיים מבחינה אמנותית וניכור ביחס לקהילה האמנותית המרכזית. עבודתו בצללי האמנות הישראלית אינם מפחיתים מאיכות ציורו אך ממקמים אותו מחוץ לציר הזמן הרשמי שלה במידה מסוימת וגוזרים עליו בדידות אמנותית, עבודתו כמורה חיברה אותו במידת מה אל ציירים צעירים אך בדידות משוועת זו בה הוא עובד לאורך רוב השנים משווה לעבודתו תחום עבודה אישי שאינו מתחכך בזרם הראשי של האמנות בארץ.

רוח האדם:  גוף האדם  מאת   אדם ברוך                    
"מבלי לאבד כהוא זה מאישיותו האמנותית הפרטית, יהושע פרונט משתייך למסורת הגדולה של ציור המתאר-חוויתי (אקספרסיוניסטי). הפורטרטים של פרונט מנשבים את קסם הציור ואת כאבו. פרונט מפענח את המשותף לנפשיות ולפיזיות שלו. רוח האדם: גוף האדם.. באותה השעה, הנפשי והפיזי אינם רק אלה של פרונט המסוים אלא של "כל אדם". הציור נע בין ריאליזם להפשטה מתונה, נפער פסיכולוגית, נתחם למצבי חיים מוכרים (בית, אוכל, מעט טבע). הוא עשוי באנרגיה גבוהה, תאוותנית, כמעט בספונטניות, ובאותה שעה הוא פרי של רישומי הכנה לעבודות על הבד".

מאיר אהרונסון – חורף 2013  בחרתי בתערוכה הזו להציג את גוף העבודות החדש של פרונט.
"הכלב הוביל את פרונט אל מחוזות לא ידועים. בחירה מתוך הערכה כי הציור הזה אינו נראה לעיתים קרובות באמנות הישראלית. הכלב הוביל את פרונט אל מחוזות חדשים ולא מוכרים. אל גוף עבודה הראוי להצגה. אולי כאן המקום להגיד תודה לכלב. אבל התודה האמיתית מגיעה לפרונט. איש הקדיש את חייו לאמנות. עזב הכל, הלך אחרי הלב, בחר בדרך קשה, אינו מוותר וממשיך. סיפור חייו גם הוא, כמו אמנותו, מלא נפתולים. באחת התערוכות בעתיד, כשיערך סוג של סיכום לסיפור הזה יהיה חלק נכבד. מעט אמנים עברו מסלול כמו פרונט. אין זה סיפור רומנטי על אמן אלא דווקא סיפור על איש שהאמנות בערה בו והאש לא כבתה".